עבודה עם בינה מלאכותית היא אף פעם לא מסלול ישר, אבל הפרויקט האחרון בסטודיו הוכיח לי שלפעמים ה"באגים" או הלולאות של המחשב מייצרים את הסיפורים הכי טובים (והתוצרים הכי מעניינים).
במהלך עבודה על עיצוב חוברות שדרש סדרת כריכות בעלות קו ויזואלי אחיד, ריכזתי את כל הרעיונות, הסגנונות וההנחיות בתוך שיחת צ'אט אחת ארוכה כדי לשמור על המשכיות. התהליך זרם מצוין, וה-AI בהחלט הבין את הדרישות שלי וסיפק את התוצרים שרציתי.
אבל אז התחילה תופעה מרתקת ומשעשעת: אחרי כמה התכתבויות טובות שבהן התקדמנו בעיצוב, פתאום משום מקום ה-AI "חזר אחורה בזמן". הוא שלף שוב את אחת התמונות המוקדמות שכבר עיצבנו, והציג לי אותה מחדש – רק עם תוספת בלתי קשורה של אלמנט מרעיון אחר, כמו זוג נעלי ההרים שאתם רואים ברקע של התמונה הראשית בכתבה.
כשנשאל על כך, הוא מיהר לבקש סליחה וחזר מיד לתלם. המשכנו לעבוד כרגיל, ושוב, אחרי כמה שלבים מוצלחים של התקדמות, הוא עשה זאת שוב! הוא שלף שוב את אותה תמונה מוכרת, והפעם אסף לתוכה רעיון אחר לחלוטין – שתי הדמויות המחייכות זו אל זו בתוך חלקי הפאזל.
מה למדתי מהחוויה הזו כמעצב? בעולם של עיצוב גרפי מודרני, ה-AI הוא לא רק כלי טכני אלא שותף דינמי. הנטייה שלו לחזור לאותה נקודת מוצא אהובה ולהעמיס עליה זיכרונות משלבים מאוחרים יותר בצ'אט, יצרה קומפוזיציה סוריאליסטית, עשירה ושכבתית. התוצאה הסופית משלבת בצורה מופלאה בין טבע, חיבור (פאזל) ואנושיות – יצירה שנולדה מתוך תהליך עבודה אנושי וטכנולוגי בלתי צפוי.
